עובד שפוטר מ" ממן מסופי מטען וניטול בע"מ" יפצה את החברה ב-5,000 ש"ח בגין הוצאת לשון הרע

מבוא וטענות הצדדים

1.       1.       לפניי תביעה לפיצוי בגין לשון הרע שהוציא הנתבע על התובעת, לטענתה.

2.       2.       הפרסום הפוגע העיקרי, מושא התביעה, הוא מכתב ששלח הנתבע, "בשם מפוטרי ממן", ליו"ר הוועדה המחוזית לתכנון ובניה ולמנכ"ל רשות שדות התעופה, עם העתקים לרשימת נמענים, שהם גורמים בכירים ומשפיעים בכלל, ומבחינת התובעת בפרט, לרבות מבקר המדינה, היועץ המשפטי לממשלה ושר התחבורה [ת/1].

3.       3.       במכתב יוחסה לתובעת בניית גדר בניגוד לדיני התכנון והבניה, תוך פלישה לשטח ציבורי שלא כדין, במטרה להרחיק ממשרדי התובעת את הנתבע ו-21 חבריו, עובדים-לשעבר של התובעת אשר פוטרו ממנה, ולמנוע מהם להטריד את התובעת בהפגנותיהם. צעדה זה של התובעת תואר במכתב כ"צעד בריוני של מונופול דורסני המצפצף על החוק ועושה בנתב"ג ככל העולה על רוחו". המכתב מסתיים בקריאה להעמיד לדין את קברניטי התובעת בגין "השתלטות על שטח ציבורי ביודעין וסיפוחו לחברה".

4.       4.       התובעת טוענת כי הפרסום פגע בה, במיוחד על רקע רגישות ביחסיה עם רשות שדות התעופה, לרבות על רקע ענייני תכנון ובניה. בגין הפרסום הפוגע כאמור תובעת התובעת פיצויים ללא הוכחת נזק לפי חוק איסור לשון הרע (להלן: 'החוק').

5.       5.       הנתבע מטעים שהמכתב נשלח בשם 22 מפוטרי התובעת, ומכחיש את אופיו האסור של הפרסום. לטענתו, התביעה היא המשך לפעולותיה של התובעת נגדו, כפעיל מרכזי במאבק של קבוצת העובדים שפוטרו נגד התובעת, בניסיון לפגוע במאבק הלגיטימי.

החבות

6.       6.       די בקטעים שצוטטו לעיל כדי להשפיל ולבזות את התובעת ולפגוע בה. לפיכך לא יכול להיות ספק שהמכתב הנדון הוא בגדר 'פרסום פוגע', לעניין החוק.

7.       7.       יש מקום לדון אם אין הפרסום חוסה תחת ההגנה של 'הגנה על עניין אישי כשר של הנתבע' [סעיף 15(3) בחוק], או 'הבעת דעה על התנהגות הנפגע בקשר לעניין ציבורי' [שם, סעיף 15(4)], או 'הגשת תלונה לרשות מוסמכת' [שם, סעיף 15(8)].

8.       8.       אולם, תנאי לתחולת ההגנה הוא שהפרסום נעשה בתום לב [שם, סעיף 15 רישה], וסימן לתום לב כאמור - שהפרסום "לא חרג מתחום הסביר באותן נסיבות" [שם, סעיף 16(א)]. לעומת זאת, אי-נקיטת אמצעים סבירים לבדיקת אמיתותו של החשד, וכוונה לפגוע פגיעה בלתי מידתית הם סימנים לחוסר תום לב [שם, סעיף 16(ב)].

9.       9.       בענייננו, לשון המכתב הנדון אינה של הזמנה לחקור חשד, אלא של חריצת דין. הסגנון הוא בוטה ופוגעני. רשימת המכותבים ארוכה ובלתי מידתית. לפרסום לא קדמה בדיקה ממשית של החשד, וגם לא פנייה לתובעת עצמה בעניינם האישי של הנתבע וחבריו בהחזרת המצב בשטח לקדמותו.

10.   10.   פעולה בהתאם להנחיה הנורמטיבית הגלומה בהגנות האמורות הייתה נראית אחרת. אם ההדגש היה על הזכות להפגין במקום שנחסם, היה מקום לפנות אל התובעת בדרישה להצביע על הזכות שמכוחה נחסם שטח ההפגנה הציבורי-לכאורה. בהיעדר מענה הולם, היה מקום לפנות לגורם מתאים בדרישה לסילוק ידה של התובעת מאותו שטח. אם ההדגש היה על ביצוע עבירה-לכאורה על דיני התכנון והבניה, היה מקום לפנות לגורם מתאים בתלונה כאמור. בהיעדר טיפול מתאים תוך זמן סביר מצד אותו גורם, היה מקום להוסיף ולפנות לגורמים רלבנטיים נוספים.

11.   11.   לא כך פעל הנתבע. הוא "קבע" מלכתחילה שהתובעת מפרה את החוק, ופנה לרשימה ארוכה מדי של גורמים רלבנטיים ופחות רלבנטיים כדי לשתפם בקביעתו וכדי לקרוא להם להוציא-לפועל את המסקנות המתבקשות מ"קביעתו". מסגנון פעולה זה עולה לכאורה שהנתבע ביקש לגמול לתובעת פגיעה תחת הפגיעה שפגעה בו ובחבריו בכך שפיטרה אותם ממה שהיה מקום עבודתם במיטב שנותיהם, וגרמה להם נזק תעסוקתי רב ואולי בלתי הפיך. מכל מקום, גם אם כל כוונתו הייתה לאפשר לו ולחבריו לחזור ולהפגין בשטח הנדון, או לתרום לאכיפתם של דיני התכנון והבניה - הוא לא פעל באופן מידתי להשגת מטרות אלה. טענת הנתבע שלפיה פנה לכל המכותבים כדי להגדיל את הסיכוי שטענותיו ייבחנו ברצינות - מסבירה, אולי, את אורך הרשימה; אולם לא את הסגנון של המכתב גופו.

12.   12.   לאור האמור אני קובע שהפרסום הפוגע הנדון אינו חוסה תחת ההגנות המנויות בחוק, והוא מהווה עוולה.

הפיצוי

13.   13.   יש להתחשב בעצמת הפגיעה האובייקטיבית שפגעה התובעת בנתבע ובחבריו בפיטוריהם, אפילו בוצעו כדין. במדינת חוק לא ניתן לומר שאין אדם נתפס על צערו, ולא ניתן לראות בצער משום נסיבה המעניקה חסינות מפני נתינת הדין בגין מעשה-עוולה. אולם נסיבה מקילה לעניין הסעד - יש כאן.

14.   14.   הרקע האמור למכתב בוטא במכתב עצמו. חזקה על המכותבים, בשים לב למיהותם, שהם ידעו להבין דבר מתוך דבר ולקרוא את הטקסט של המכתב על רקע הבנתן של הנסיבות ושל הכאב שמתוכם צמח. יש בכך כדי להקטין את הנזק המשוער שמכתב כאמור היה עלול לגרום לתובעת אילולא כן.

15.   15.   ניתן היה להקטין את הנזק, עד כדי איונו המוחלט, באמצעות משלוח העתק מתשובתה של יחידת הפיקוח על הבניה לפנייתו של הנתבע [ת/7], המטהרת את התובעת מן החשד שהעלה נגדה הנתבע, לכל המכותבים של מכתבו המקורי של הנתבע, בצירוף אזכור של הרקע האמור מבחינת מיהותם של הנתבע וחבריו. אין מדובר על פרסום בתקשורת, אלא על פנייה לרשימה סגורה של נמענים שהם אנשי מקצוע ואשר התייחסותם לעניין היא מקצועית. בנסיבות אלה, קבלת המכתב של יחידת הפיקוח הייתה מסלקת כל חשד אצל המכותבים כלפי התובעת, אם וככל שנוצר כזה בעקבות קריאת מכתבו של הנתבע.

16.   16.   בנסיבות האמורות, יותר משהפיצוי שייפסק יהיה בגדר הטבת נזקה של התובעת - הוא יהיה בגדר פיצוי עונשי בגין עצם העוולה והפגיעה. כשבאים להיטיב את נזקו של נפגע, גודל הנזק ולא אמצעיו של המזיק הוא הקובע. אולם כשבאים לפסוק עיצום כספי, נסיבותיו האישיות של הנתבע ואמצעיו הכלכליים ראויים להתחשבות. העיצום צריך להיות מידתי, קרי: לא להיות חמור יותר מן הנדרש לשם גינוי הולם ומרתיע של ההתנהגות הנדונה, ולא להיות אכזרי מדי, בשים לב ל"כושר הספיגה" המשוער של הנתבע.